כתובת דואר אלקטרוני:
 
סיסמה:
 
 
 
 
 
 
bannerside1.png
 
 
דף הבית ← עבר הווה

עבר הווה

                                                  ברוכים הבאים לקיבוץ איל

 

ראשיתו של קבוץ אייל, בקבוצת צעירים שהתחנכו בקיבוצים גינוסר, גבת, נען ואחרים בימי מלחמת העולם השנייה. הצעירים, בני נוער שהגיעו מאירופה בשנות מלחמת העולם השנייה. מרביתם - מבולגריה.

לאחר תקופת שרות בפלמ"ח התארגנו כגרעין התיישבותי המתעתד להקים קיבוץ, ובחרו לעצמם את השם "אייל", שמשמעו עוז, כוח, אומץ.

שמו של הקיבוץ , מהוה זיקה גם  לאי"ל  ארגון יהודי לוחם, שחבריו היו מארגון החלוץ, השומר הצעיר, דרור, ועקיבא. והיוו את המחתרת היהודית החמושה שלא וויתרה ולחמה בגטו וורשה.

כמנהג התקופה, התיישבה הקבוצה בשנת 1945 במושבה כפר-סבא במטרה להכשיר עצמה לקראת משימת הקמת ישוב. בכפר סבא התפרנסו חברי הקבוצה ממכבסה, נגריה, ממשק חקלאי קטן שכלל גידולי ירקות , רפת חולבות, ומעבודות חוץ, כולל עבודות במפעלי ים המלח בסדום.                   
בחודש יוני 1947 עלתה הקבוצה להתיישבות בדרדרה  שבמזרח אגם החולה. הנקודה נמצאת כ-שלושה ק"מ מזרחית לחולתה, לרגלי רמת הגולן (ג'לבינה).
                                                    

בטרם קום המדינה היו שונים פני השטח, אגם החולה השתרע במרחב שבין יסוד המעלה וחולתה עד לרגלי רמת הגולן.

בין הגבול הבין לאומי שחצץ בין א"י המנדטורית לסוריה, לבין שפתו המזרחית של אגם החולה, השתרעה רצועה צרה שרוחבה היה כ- 300 מ' לערך. לרצועת אדמה זו לא הייתה דרך גישה יבשתית. הדרך היחידה שהובילה למקום הייתה דרך שייט באגם. מהמזח בחולתה למזח שנבנה בדרדרה. כבר בראשית שנות הארבעים החלה הקרן הקיימת לישראל בהכשרת אדמות דרדרה להתיישבות. במקום הוקמה כעין חומה בנויה מאבני בזלת. נבנה מגדל שמירה ותצפית שהתנשא לגובה של כ- 12 מ'. במקום הוקם משק חקלאי. 300 ד' של גידולי ירקות, מספוא וראשיתו של מטע צעיר. ענף כלכלי מרכזי היה הדייג על ימת החולה. הוקמה שותפות דייג עם קבוץ חולתה.  במקביל - עסקו חברי הקבוץ בבניית ביצורים: מקלטים, תעלות קשר, עמדות מבוטנות וכדו'.

עם פרוץ מלחמת העצמאות מצאה עצמה דרדרה בעמדה נחותה מול הצבא הסורי שישב על הגבעות שחלשו על דרדרה מכל עבר, למעט מכיוון מערב, האגם. ב- 6 ביוני 1948 פתחו הסורים במתקפה על משמר הירדן הנמצאת דרומית - מערבית לדרדרה. ב- 10 ביוני כבשו את משמר הירדן. בידודה של דרדרה בעורף הסורי - העמיק. השייט באגם, הפך למסוכן וליעד לירי והטרדות סוריות. ב- 11 ביולי פתחו הסורים בהתקפה על דרדרה.

כוח חי"ר בסדר גודל של גדוד הסתער על הישוב משני כיוונים: ממזרח, ומדרום. הכוח הסורי נעזר בסיוע ארטילרי מהגבעות החולשות על דרדרה. ובנוסף - מסיוע אווירי. שני מטוסי "מסרשמיט" של חיל האוויר הסורי הפציצו את הישוב באינטנסיביות רבה. למעשה כל המבנים בישוב שעל פני הקרקע נהרסו.

 המגינים - כשלושים חברי וחברות "אייל" ומחלקה של "כרמלי" שנסוג ממשלטי הרמה ולא הספיק לחצות מערבה את האגם, עמדו מול הסתערות של גדוד חי"ר סורי. מכת אש של המגינים המבוצרים היטב ושדות המוקשים שהוקמו מסביב לישוב מבעוד מועד, הביאו לכך שאחרי יום לחימה ארוך נאלצו הסורים לסגת. רק לאחר שוך הקרבות ניתן היה לפנות פצועים ולהחיש אספקה לדרדרה. בקרבות נפלו שלושה חברי קבוצת אייל - דרדרה.

עם תום קרבות מלחמת השחרור נותרה דרדרה כנקודה מצומצמת בשטח שגודלו 100x100 מ' ממזרח לאגם, מוקפת צבא סורי שחרג מקו הגבול הבין לאומי. הסיכוי להקים ישוב במקום אבד.

בקיץ 1949 לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, חזרו חברי אייל-דרדרה לכפר-סבא. באותה העת, בעקבות חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, בוצעו חילופי שטחים בין שתי המדינות. אזור אייל של ימינו פונה ע"י הלגיון הירדני. על מנת להבטיח אחיזה ישראלית ממשית באזור ספר זה, החליטו המוסדות המיישבים להקים במקום ישוב.
חברי אייל שחזרו מדרדרה, שכנו בכפר-סבא הסמוכה. לאחר סיור ואיתור נקודת ההתיישבות, עלתה 
קבוצת אייל ב - 1/11/1949 להתיישבות במקומה הנוכחי.

השנים הראשונות להתיישבות היו קשות. עד 1953 הייתה אספקת המים תלויה בבאר ערבית ישנה שהפיקה כמות מים זעירה. המשק החקלאי נשען על עבוד מטעים נטושים, גידולי פלחה, רפת ולול. בנוסף נבנו ענפי עזר כנגריה ומסגריה. למצב הכלכלי הקשה נוספה מצוקה נוספת: רבים מהורי החברים הגיעו לארץ עם גלי העלייה של תחילת שנות החמישים. הצורך לסייע בפרנסתם ובקליטתם של הורים רבים, נוכח יכולתו הכלכלית הדלה של הקבוץ, גרם לרבים לעזוב.

בראשית שנות החמישים הפך אזור הספר הירדני לאזור בעייתי מבחינה ביטחונית. הסתננויות לשם גניבות וחבלות, הפכו לדבר שבשגרה. סמלית העובדה שפעולת התגמול הראשונה של צה"ל הייתה בכפר פלמה צפונית מזרחית לאייל, ופעולת התגמול הגדולה האחרונה טרם מבצע קדש הייתה בקלקיליה הסמוכה, באוקטובר 1956 .

המציאות הכלכלית והביטחונית הקשה, הביאה לעזיבתם של מרבית החברים הותיקים.  "הקיבוץ המאוחד" אליו השתייך קבוץ אייל, הפנה גרעיני השלמה שונים לאייל: גרעין של עולים מצרפת, גרעין הצופים החלוצים, ומשפחות מגויסות מקבוצים ותיקים.                                                        
 בשנת 1965 הגיעו חברי גרעין "עוז" בוגרי תנועת הנוער "המחנות העולים" לאייל. מאז, עד אמצע שנות השמונים, הצטרפו מדי שנתיים - שלוש, חברי גרעיני "המחנות העולים" לאייל. בנוסף נקלטו באייל בני משקים אחרים, ומשפחות מהעיר.

מאמצע שנות ה- 60  ועד ראשית שנות השמונים הייתה כלכלת הקבוץ מבוססת בעיקר על חקלאות.
ענפי החקלאות העיקריים היו:

1 . גידולי שדה - כותנה, גידול תחמיצים לרפת, חיטה, תירס ובוטנים.

2 . מטעים - בסוף שנות ה- 50 ניטעו מאות דונמים של פרדסים. בשנות ה- 70 ניטעו מטעי אבוקדו,

                מנגו ופג'ויה.

3 . בעלי חיים - לול אמון-פיטום, ורפת.

לצד ענפים אלו פעלו ענפי שירות כמו מסגריה שעסקה בחלק מהתקופה בעבודות חוץ, מוסך, משאיות תובלה.
בשנת 1978 הוקם מפעל האופטיקה ליצור עדשות למשקפיים.

שנות השמונים סימנו את ירידת הרווחיות בחקלאות וצמצומה, ובמקביל הגדלת משקל התעשייה. בשנת 1985 הוקם מפעל "אייל מיקרוגל" המייצר רכיבי מיקרוגל למערכות תקשורת.

המשבר הכלכלי העמוק שפקד את התנועה הקיבוצית לא פסח על אייל. בשלהי שנות ה- 80 הגיע המשבר הכלכלי לשיאו, כ- 30 חברים עזבו את הקיבוץ ומספר החברים בקיבוץ אייל ירד ל- 120 .

שינוי ארגוני, פיתוח יזמויות, הביאו לשינוי מבורך. מהמחצית השנייה של שנות ה- 90 נמצא המשק בתהליך עקבי של התאוששות, צמיחה כלכלית וחברתית.

 

                                                                         הסקירה נערכה ע"י נעם קדמן     
                                      קולג' כדורים